נסענו לברצלונה למעין ירח דבש מאוחר. תחילת אפריל, מזג האויר היה מדהים - אביבי חמים. מיד כשירדנו מהמטוס הבחנתי שמשהו באדמה של המקום הזה, מזכיר לי את ישראל; אותה צמחייה, אותו אקלים ואותו חום אופייני. האמת, קצת התבאסתי. חלק מתפיסת חו"ל אצלי היא תחושת הקור שמקפיא לי את הלחיים מיד כשיורדים מהמטוס.

מתחילים את הטיסה בטי שירט ומסיימים אותה במעיל.

זאת הפעם הראשונה שלי בברצלונה, בירת קטלוניה. פעם ראשונה באזור של ספרד. עיר יפה ברצלונה, בניינים מדהימים בכל מקום, המוני אנשים, רעשים וחנויות מטריפות. עם כל אלה, לא נטרפתי עליה בכלל. אני לא יכולה להסביר את זה כמו שלא ניתן להסביר אהבה - היא לא עשתה לי את זה (זה לא את, זו אני). היה לנו כיף וטיילנו בה מבוקר עד ערב, אבל הלב שלי לא החסיר פעימה - לא התאהב.

בכל זאת, אר נובו יש שם בשפע והמצלמה שלי היתה שם כדי לתפוס כמה בניינים חינניים:

אלפונס מוכה, הוא אמן האר נובו האהוב עלי במיוחד. הבניין הזה הזכיר לי את סדרת העונות שלו בה כל אשה מאופיינת באחת מעונות השנה - אבל זה לא באמת שלו..

ולסיום, לברצלונה נוסעים כדי לראות את הבניינים של אנטוני גאודי. לקאזה באלטו (בתמונה) צריך לשלם בסביבות ה-18 יורו כדי להיכנס, אז אנחנו הסתפקנו בכמה תמונות מבחוץ. בכל זאת, הרגליים שלנו היו גמורות כבר מכל העיר הזאת. הספיק לנו לשבת שפוכים על שפת המדרכה ולבהות בשני הבניינים ההזויים האלה שניצבים האחד ליד השני.